קרוב לוודאי כי לעולם אין שתי נשים עוברות את אותן חוויות.
יהיו כאלה שיתקשו להבין זאת משום שקיימת הנחה בסיסית ש'כל אחת יודעת' כיצד מרגישים כאשר אוהבים, שונאים, כועסים מקנאים וכדומה.
אך עדיין לא הוכח ששתי נשים אכן מרגישות את אותם רגשות באותה דרך.
אין אישה שלא סבלה בחייה מכאב ראש, אך אין שתי נשים שראשן כאב באותה צורה.
אף אישה אינה יכולה להרגיש את כאבה של חברתה.
אנו יודעות מהו טעמו של התפוח, אך לעולם לא נוכל לדעת את טעמו בפיהן של נשים אחרות, אפילו אם זהו אותו תפוח!
אפשר לומר זאת ללא סייג על כל תחושה ורגש.
למרות העובדה כי לכל יצורי אנוש צרכים ומניעים זהים והם מגיבים לחיים בדרכים צפויות למדי, אפשר לומר בבטחה גם שעל אף הקווים המשותפים, קיימים סגנונות שונים על כל רגש.
מבט מעמיק יבהיר לנו כי שום אישה אינה חווה את כאבה של חברתה, וגם רגשות של אהבה ושנאה אינם דומים!
חייך היו וימשיכו להיות יחידים במינם כמו טביעות האצבעות שלך!
'פסיכולוגיה מצבית' היא הגישה המדגישה כי לסדר שבו נולדו הילדים בכל משפחה יש השפעה עמוקה על התפתחות אישיותם. פירוש הדבר שהציפיות והטיפול של ההורים בבכור אינם יכולים להיות זהים לאופן התייחסותם אל הצעיר שבילדיהם, וכן הלאה.
עובדה זו מובילה אותנו אל המסקנה המפתיעה שכל ילד גדל בסביבה שונה בתוך אותה משפחה.
יתרה מזאת, בתוך כל משפחה יש שוני גם בין ההורים עצמם ובין הדורות שלפניהם.
אם תעצרי לרגע ותקדישי לזה מחשבה, תגלי שאין לשני ילדים במשפחה שלהם אותה סביבה.
ההורים אומרים בכנות: אנו מתייחסים לכל ילדינו באופן שווה.
אך זוהי ללא כל ספק קביעה לא נכונה.
לי עצמי כבת בכורה יש אחים קטנים ממני, והאמיתות שהוזכרו לעיל באו לידי ביטוי באורח דרמטי במפגש משפחתי שערכנו לא מזמן.
מצאנו את עצמנו משוחחים על היבטים מסוימים של ילדותנו ביחד, אך ככל שנתארכה השיחה, הלכה מבוכתנו וגברה.
לא הצלחנו להגיע להסכמה בשום נושא הנוגע לילדות שעברה עלינו יחד!
כאילו חיינו בבתים שונים ובערים שונות.
לא יכולנו להסכים על אופי העיר שלנו, וכן הלאה. למעשה, כמעט שלא הסכמנו על דבר!
הסתכלנו האחד על רעהו בפליאה, כשאנו תוהים מדוע לא הצלחנו להיזכר או לתאר את חוויות הילדות המשותפות שלנו.
לבסוף פתרנו את החידה. אתם מבינים, תמיד היה ביני לבין אחי הקטן או זה שלפניו הפרש של עשר שנים, ועל אף שהחזקתי באמונה הילדותית שהוא יגדל מהר ונבין את אותם הדברים, למדתי עד מהרה שהדבר לא ייתכן, כי תמיד אחי יישאר צעיר ממני בעשר שנים. כשהחלפנו רשמים מאירועים שקרו, אחי ראה את הדברים דרך עיניו של ילד בן עשר, בזמן שאני נזכרתי כאישה בת עשרים ושתיים, וכן הלאה לגבי כל זיכרונותינו.
מסיבה זו בלבד, חיִינו למעשה תמיד בשני עולמות שונים. (הדמיון שבין אחי וביני רב, עובדה ששנינו מודים כי אנו אסירי תודה לד').
בגלל מקומו במשפחה והעובדה שהוא או היא תופסים את הסביבה מרמה אחרת של בגרות וגיל, מהווה כל ילד פרט נבדל לחלוטין.
כל ילד במשפחה שונה גם בצורך שלו לביטויי חיבה, בתחושת הביטחון שלו, בתגובתו למצבי לחץ ובאלפי דרכים אחרות.
בעל ואישה החיים בהתאמה אידאלית וחולקים בית יחד, אינם חווים באמת את אותה הסביבה (כלומר, הסביבה השווה, שנדמה כי הם מתחלקים בה, שונה, מאוד באופן שבו כל אחד מהם תופס אותה).
אם יש לך טביעת עין טובה, תבחיני בכך שאנשים הגרים יחד אפילו אינם אוכלים את אותו מזון. אמנם המצרכים נקנים, מבושלים ומוגשים לאותו שולחן ובאותו הסדר שאינו משתנה כמעט, אך האנשים שסביבנו אינם אוכלים מנות באותו גודל, ייתכן שאחד מהם יימנע תמיד מירק מסוים, האחר ימליח את מזונו בעוד שחברו יוסיף פלפל, כל אחד ישתה משקה שונה וכן הלאה.
אם זוגות נשואים אינם אוכלים אפילו את אותו מזון, אין להתפלא כלל על כך שאינם חושבים את אותן מחשבות.
אמנם, מתוך היותם חשופים לאותם גירויים בבית, יהא זה טבעי שלפעמים מחשבותיהם
מצטלבות בצורה שתביא אותם להאמין שקיימת ביניהם טלפתיה (אח, האין זה מפליא! עמדתי לומר בדיוק את אותו דבר!) לעומת זאת, יהיו פעמים אין־ספור בהן יחול קצר גמור בתקשורת ביניהם, גם אם כל אחד יעשה מאמץ להיות מובן ולהבין.
תגובה אחת
אין עלייך מיכל יפה שלי חולה עלייך את מעצימה אותי ומאוד התרגשתי מהסיפור שלך!!!! את אלופה!!!